החלטה בתיק ת"א 1083-06

1. בפני בקשה  מטעם התובע להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל").

2. התובע, יליד 1961, טוען לקיומו של נזק גוף שאירע לו בעקבות תאונת דרכים מיום 27/5/99. בתביעתו טוען התובע לקיומה של "נכות על פי דין" כמשמעותה בס' 6ב' לחוק הפלת"ד (להלן: " הקביעה") לפיה נקבע לו  35% נכות אורתופדית צמיתה.

טענות הצדדים

3. התובע מבקש להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל, באופן שימונו לו מומחים בתחום הפסיכיאטרי והנוירולוגי.

4. לעניין הנכות הפסיכיאטרית, טוען המבקש כי הגם שוועדות המל"ל וכן בית הדין לעבודה האזורי בבאר שבע דחו את תביעותיו וקבעו כי אין קשר סיבתי בין פגיעותיו הנפשיות לבין הפגיעה בתאונת הדרכים,  הם נמנעו מלתת דעתם על המשבר שעבר בעקבות התאונה ובכלל זה את קריסת עסקיו, עסקים אותם ניהל היטב עובר לתאונה.

יצוין כי בבקשתו, טען המבקש כי אין להתעלם מהעובדה שהוא "איבד את הכרתו" בתאונה, דבר אשר יש בו כדי להשפיע על תפקודי המוח.

בבקשתו, מפנה המבקש גם  לסיכומים רפואיים מימים  23/7/07, 30/4/07, 30/1/07, 20/3/07 ו- 20/11/07, אשר עוסקים בנושא הפסיכיאטרי.

5.  לעניין הנכות הנוירולוגית, מפנה המבקש למכתבה של ד"ר אוקסנה מיום 16/8/12 אשר מציינת, בין היתר, כי המבקש זקוק לבירור נוירולוגי מקיף. לטענת המבקש, לאור קביעה זו ולאור מסמכים רפואיים נוספים  אשר צורפו לתצהיר העדות הראשית שלו, יש למנות לו מומחה בתחום הנוירולוגי.

 המבקש מדגיש כי בתחום הנוירולוגי אין קביעה על פי דין, שכן הדחייה במל"ל ובביה"ד האזורי לעבודה התייחסה אך לתחום הנפשי.

לחילופין, טוען המבקש כי יש לראות בבקשה למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי, כבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל, לפיה אין קשר סיבתי בין הפגיעה לבין התאונה.

6.  המשיבות מתנגדות לבקשה ואינן רואות כל עילה המצדיקה להיעתר לה.

ראשית, טוען ב"כ המשיבות כי הועדות דנו בעניינו של המבקש ובדרגות הנכות שלו, דון חזור ודון, עד כי תיקו עמוס לעייפה בפרוטוקולים של ישיבות הועדות השונות, פרוטוקולים מנומקים  ומפורטים ובהירים. על כן, אין בפי ב"כ המבקש ולו נימוק אחד חדש אשר יצדיק להתיר הבאת ראיות לסתור.

ב"כ המשיבות מציין כי המסמכים הרפואיים בתחום הנפשי אשר צורפו ע"י המבקש בבקשתו, הם מהשנים 2006-2009, כך שאין ספק שהם עמדו לנגד עיני הרופאים בועדות הרפואיות של המל"ל. אומנם, ישנו מסמך מאוחר אחד, מיום 1/8/11 , אולם, אין בו דבר לגבי שאלת הקשר הסיבתי שבין מצבו הנפשי  של התובע לבין התאונה.

באשר למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, טוען ב"כ הנתבעות כי מוטב היה כי בקשה זו לא הייתה מובאת בפני בית המשפט, בשים לב לדבריו של השופט ריבלין בספרו לפיהם " אין לעקוף את קביעת המוסד בתחום רפואי מסוים בדרך של בקשה למינוי מומחה רפואי באותו תחום", כאשר בחומר מהמל"ל ישנה חוות דעת של נוירולוג שקובע כי אין למבקש נכות נוירולוגית עקב התאונה.

דיון

7. ההלכה בעניין הבאת ראיות לסתור זה הודגשה בע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נגד טיארה, פ"ד מה (4) 77, 82 (1991):

" יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. כדוגמה למקרים  כאלה יכול לשמש מקרה, בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי הוועדה הרפואית של המוסד ועד לדיון בבית המשפט. מקרה אחר הוא, כשלפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוואנטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה. אין זו, כמובן, רשימה ממצה של המקרים בהם יתיר בית המשפט להביא ראיות לסתור, אלא בגדר הדגמה בלבד. אך מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר. כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה  שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה הייתה הוועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הוועדה הרפואית לבין מה שסוברים המומחים הרפואיים הינו גדול... פסיקתו העקבית של בית משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד".

7. יש לזכור כי הרשות תינתן רק במקרים חריגים ובנסיבות בולטות ויוצאות דופן (רע"א 11325/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גולינבסקי), זאת לא רק במטרה לייעל את הדיון; לתכלית הדיונית מצטרף גם רציונל של "צדק מהותי", במובן של השאיפה לאחידות ראייתית ועובדתית (רע"א 4484/06 מור נ' אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ).

8. בענייננו, הנני סבור כי דינה של הבקשה להידחות, ולהלן תובא הנמקתי.